Good Morning, Ashdod או חלומות באספמיה?

!Goooood morning, Ashdod! Gooooood morning, Beer Sheva! Gooood morning, Tel Aviv

לא זה לא אני, גם לא רובין ויליאמס, זו השכמה מטעם החמאס, וככה לצלילים עולים ויורדים, תדמיינו לכם לרגע את הטקסט הזה בניגון האזעקה, אותי זה הצחיק וגרם לי להגיע למטבח קצת יותר מוקדם היום. לא, לא לפני ששבעתי מטלויזיה, פייסבוק, טלפונים עם המשפחה וחוסר רצון כללי לזוז. בערך בסביבות שעה עשר.

בימים כתיקונם, בימים שיש לי עבודה אני מספרת לכולם שאני בן אדם של לילה, עובדת ויוצרת בלילות, מזהירה שלפני הצהרים אני לא נחמדה ולא קומוניקטיבית, כל זאת למרות שאני קמה בשש, מכניסה פשטידות לתנור וחותכת עגבניות לסלט עוד לפני שאני מצחצחת שיניים, נפגשת עם לקוחות ומשתתפת בקבוצות נטוורקינג, ובכלל מפזרת חיוכים, חיבוקים ואוכל לכל עבר. נכון, אני הכי יצירתית בלילות, זה קורה לפעמים כשאני עייפה מיום ארוך, מקבלת פתאום כוחות מחודשים בחצות ומתחילה לעוף על כנפי הדמיון והיצירה, (זה מה שנקרא לעוף על עצמי) בימי מלחמה, מותר לי לישון, אבל לא תודה, אני לא עייפה.

אתמול, חברתי ואני הלכנו בבוקר לניחום אבלים. מעניין שכשהיה צורך אמיתי לקום ולצאת מהבית לא היתה לי שום בעיה לתקתק את זה מהר. בדרך חזרה מצאנו את עצמנו יושבות בשולי הכביש עם ידיים על הראש, כשאנשים מסביבנו משתטחים על האדמה ובוכים לתוך הטלפון. בתום האזעקה חברתי אמרה שנורא בא לה דובדבנים ואני חשבתי תאנים. אנחנו כנראה תאומות סיאמיות שהופרדו בלידתן. נסענו לירקן, נכנסנו לתוך המקרר ורוקנו אותו מכל הפירות והירקות הטובים שראינו. אתמול כבר חלמתי בלילה על המצרכים הטובים שמחכים לי במזווה.

חלמתי בערך כך:

וגם כך:

המתכון יבוא, עוד מעט, אני יצאתי להפסקת קפה :)

תחכו לי, טוב? בעצם לאן תלכו, נפגש בממד